מתנת יום ההולדת

זו הייתה שעת ערב מוקדמת כאשר אשתי ואני היינו בדרך העמוסה צפונה. מטרתנו הייתה חגיגת יום הולדתו השישי של נכדנו הבכור דויד. הבאנו עמנו מתנות שונות, לבעל השמחה ולאחותו שלי בת הארבע ולתאומות בנות השנתיים. יום ההולדת היה סיבה טובה למפגש משפחתי שכלל גם את בננו הבכור ובת זוגו שהגיעו במיוחד.

סטינו מהכביש הראשי לדרך העפר המגיעה לבית המשפחה. הם גרים באזור מגורים חדש שזה עתה אוכלס. הבית רחב הידיים מסוגל להכיל את כל המשפחה. הילדים קפצו עלינו בשמחה עם מבט מובהק לכיוון החבילות. ברכנו את בני הבית במזל טוב וחילקנו את המתנות.

שלי שמחה במיוחד עם הדובון שקיבלה, התאומות קיבלו שמלות חדשות ובעל השמחה קיבל קופסת פאזל גדולה עם תמונת מטוס. השולחן הגדול הורחב לקראת האירוע ועליו מאכלים מכל טוב. דויד ישב בראש השולחן כשעל ראשו כתר קרטון בצבע זהב, לבוש בבגדי חג לבנים. עוגה גדולה שהוכנה לכבודו הוצבה לידו ועליה שישה נרות דולקים. כולם שרו "יום הולדת שמח" וכאשר הנרות כבו נשמעו מחיאות כפיים וקריאות "מזל טוב".

לאחר הארוחה, כאשר בעלת הבית והסבתא היו עסוקות בפינוי הכלים, דויד ואני ניסינו להרכיב את חלקי הפאזל על השולחן בסלון. חיבור מספר רב כל כך של חלקים היה קשה לילד בן שש, אך בכל פעם שהתמונה התבהרה, דויד התפעל מחדש. לקח זמן רב עד שסיימנו תמונה מרהיבה של מטוס על רקע שמיים כחולים. כשנפרדנו מהמשפחה היה כבר מאוחר ודויד הבטיח לפרק את הפאזל ולבנותו מחדש לבד.

ארבע שנים חלפו מאז אותו אירוע וחדרו של דויד התמלא במסגרות עם מטוסים מכל הסוגים. בכל פעם שנסעתי לחו"ל הבאתי לו קופסה עם חלקי מטוס להרכבה. התלהבותו ממטוסים הלכה וגברה. בקיץ שלאחר מכן נסעתי עם דויד ומשפחתו לחוף הים, שם ראינו המון עפיפונים צבעוניים. דויד ביקש שאקנה לו עפיפון, אך הבטחתי לו שנבנה יחד עפיפון משלנו.

לקראת הקיץ הקרוב דויד הזכיר לי שוב ושוב את הבטחתי. קבענו להיפגש בשבת. הבאתי את כל האביזרים והתמקמנו על רצפת הסלון. חתכתי קני סוף והדבקנו ניירות צבעוניים לקבלת דוגמת מגן דויד. שעות ארוכות עבדנו עד שהעפיפון היה מוכן.

כאשר הגיע החופש הגדול נסענו לחוף הים עם העפיפון. למרות שהייתה זו שעת בוקר מוקדמת, החוף היה מלא. העפיפון התנשא לשמיים בגמישות ודויד שחרר את החוט. במהרה התקבצו ילדים סביבנו והביטו בקנאה בעפיפון. הוא חש את ההתלהבות סביבו וכולם ביקשו להחזיק מעט בחוט.

ככל שעבר הזמן, מספר העפיפונים בשמיים גדל ונוצרה תחרות סמויה, אך לא היה ספק שהעפיפון שלנו היה מן המרהיבים ביותר. עברו שעות ודויד לא הרגיש איך הזמן חולף. כשחזרנו הביתה הוא סיפר בהתלהבות על הביצועים ועל תגובות הקהל. בהמשך הקיץ נסע עם הוריו לים מספר פעמים והעפיפון היה מרכז הפעילות.

במהלך החופש הגדול נרשם דויד לקייטנה שעסקה בבניית כלי טיס. בסוף הקייטנה הוזמנתי למסיבת הסיום ולתצוגה. זו הייתה חוויה מרשימה. למרות שדויד זכה במקום השלישי, הוא נהנה מאוד.

גיל שלוש עשרה נחשב לגיל חשוב בחיי כל נער יהודי והחלטתי להביא לדויד מתנה משמעותית שתישאר למזכרת. אחרי מחשבה רבה מצאתי את הפתרון: נטוס יחד במטוס. סיפרתי לו על כך והוא חיכה ליום הטיסה בכיליון עיניים.

יום הטיסה נקבע לשבוע לפני הבר מצווה. נסענו לשדה תעופה קטן ונפגשנו עם דני, הטייס שלנו. הוא הראה לנו את המטוס ושיבח את דויד. הדקנו חגורות והמראות לשמיים.

הטיסה הייתה מרהיבה. טסנו לאורך החוף וחלפנו מעל ביתו של דויד. לפתע נראה שדני לא מצליח להשתלט על המטוס. הוא ניסה להפנותו אך ללא הצלחה. השמיים החשיכו והמטוס המשיך לנוע בכיוון אחד, מאבד גובה לאט. החזקתי את ידו של דויד וניסיתי לשמור על קור רוח.

כשהיינו נמוך מאוד ראינו מתחתינו שובל אורות של כביש מהיר. דני החליט לנחות על הכביש. הוא הדליק את פנסי המטוס, והנהגים פינו מקום. המטוס נגע בכביש והתקדם לאורך העיקול עד שנעצר בגבעה חולית. כולנו יצאנו בריאים ושלמים, אף שהיינו המומים מהחוויה.

לאחר מכן הוזעקה משטרת התנועה, והקהל שפנה לעברנו התפזר. דני, דויד ואני הוסענו לתחנה, צלצלנו הביתה והודענו שהכול בסדר, פרט לשריטות קלות. חגיגת הבר מצווה של דויד התקיימה כמתוכנן והוא הפתיע בסלסולי הקריאה בתורה. מחיאות הכפיים וברכות ה"מזל טוב" נשמעו מכל עבר.